החלטה בתיק ה"פ 6227/07

בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר

כללי

1.       בין הצדדים התקיים הליך בוררות בפני בית-הדין הרבני במודיעין עילית בנוגע למגרש מספר 505 בישוב גני מודיעין - חשמונאים (להלן: "המגרש"). בפסק הבוררות נקבע כי המגרש נמכר למבקשים מאת המשיבה, שהפרה את הסכם המכר ומכרה את המגרש לצד שלישי. בפסק הבוררות נקבע ועוד כי המבקשים ישלמו למשיבה דמי פיתוח ומנגד, תעביר המשיבה לחזקת המבקשים קרקע שוות ערך למגרש.

2.       המבקשים הגישו את פסק הבורר לאישור ביום 4.7.07. ביום 18.9.07 הגישה המשיבה בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

3.       בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה דנן, טוענת המשיבה כי אינה מיוצגת עוד על-ידי בא-כוחה בהליך הבוררות, עוה"ד א' ימיני, וכי טרם עלה בידה למנות מייצג אחר, וממילא כל החומר הרלבנטי להליך הבוררות נמצא עודנו אצל עוה"ד ימיני. עוד טענה המשיבה כי אינה יודעת מה עלה בגורל הערעור שהגישה על פסק הבורר לבית-הדין הרבני, וכתוצאה מכך אינה יודעת אם פסק הבורר שהוגש לאישור בית-משפט זה הוא חלוט.

באשר לעילות ביטול פסק הבוררות, טוענת המשיבה להתקיימותן של שתי עילות ביטול: העילה הראשונה, בהתאם להוראת סעיף 24(9) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, לפיה מדובר בפסק בוררות שתוכנו נוגד את תקנת הציבור, מאחר שקיים פסק-דין סותר של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב. פסק-דין זה אישר ביום 27.2.05 הסכם פשרה בין המשיבה לבין צד שלישי, חברת גני מודיעין, לפיו המשיבה תמכור לה מגרשים שונים שבבעלותה, ובכלל זה גם המגרש שלגביו נקבע בפסק הבוררות בענייננו כי על המשיבה למסור אותו למבקשים במקום המגרש שנמכר להם (נספחים לתשובת המשיבה). העילה השניה, הליך הבוררות פגום מיסודו, מאחר שאין יריבות בין המבקשים לבין המשיבה, שאין לה עוד זכויות בעלים וחזקה במגרש. לשיטת המשיבה, היה צריך לצרף להליך הבוררות את הצד השלישי המחזיק במגרש, רחל ומשה צדוק, שרכשו את המגרש מהמשיבה. לשיטת המשיבה, הצד השלישי עשוי להיפגע מתוצאות פסק הבוררות, הקובע כי במידה שלא תבצע המשיבה את חלקה בפסק הבוררות, ישקול בית הדין הרבני להורות לה להשיב את המגרש הנדון למבקשים, תוך פינוי הצד השלישי ממנו.

3.       מנגד, התנגדו המבקשים לבקשה וטענו כי הבקשה אינה מבססת טעמים מיוחדים הנדרשים להארכת מועד המבוקשת, ואף אינה מבססת עילה כלשהי מעילות הביטול המנויות בהוראת סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. מכל מקום, הסתירה הנטענת בין פסק הבוררות לבין פסק-הדין, שאישר הסכם פשרה בין המשיבה לבין צד שלישי, אינה טעות המהווה עילה לביטול פסק הבוררות, ולכל היותר היא טענה המתאימה להתברר בהליך ערעור, אך לא במסגרת בקשה לביטול פסק בורר.

דיון

4.       באשר לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק בורר, טוענת המשיבה כי האיחור נעוץ בחוסר ידיעתה בדבר תוצאת הערעור שהגישה לבית-הדין הרבני על פסק הבוררות, ובדבר סופיותו של פסק הבוררות בעת שהגישו המבקשים את הבקשה לאשרו.

5.      הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות") קובעת כי

     "(א) לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ.

     (ב)   היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה; ובבקשת ביטול על פי העילה האמורה בסעיף 24(10) - מהיום שנתגלו העובדות המשמשות יסוד לבקשה."

בענייננו, פסק הבוררות הומצא למשיבה ביום 11.3.07. המשיבה נמנעה מהגשת הבקשה ובחרה בדרך של הגשת ערעור על פסק הבוררות לבית-הדין הרבני, אשר דחה את הערעור ביום 3.6.07 וקבע כי פסק הבוררות בעינו עומד (נספח ה' לתשובת המבקשים). הבקשה שבפני הוגשה ביום 18.9.07, למעלה מחודשיים לאחר שהמבקשים הגישו את בקשתם לאישור פסק הבוררות (יום 4.7.07). טענת המשיבה, לפיה האיחור נובע מהיעדרו של יצוג משפטי שהיה קיים בהליך הבוררות, וחוסר ידיעת המשיבה בנוגע עם שאלת סופיותו של הערעור שהגישה על פסק הבוררות - אין בהם  לשמש טעם מיוחד הנדרש לשם הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, בהתאם להוראת סעיף 27(ב) לחוק הבוררות. ההלכה היא כי טעות בחוק או טעות משפטית אחרת אינם מהווים עילה להארכת מועד (פרופ' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל(מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) עמ' 1139-1140, 1142-1143).

התנאי כי הארכת מועד תותר שעה כשקיימים טעמים מיוחדים שיירשמו, מקביל לתנאי בדבר דחיית המועדים בהוראה הכללית בהליכים האזרחיים האמורה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (ר': רעא 10753/05 חסן נ' בן חמו, לא פורסם). הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד אך במקרים בהם שוכנע בית-המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. נדרש טעם בעל עוצמה מיוחדת להצדקת האיחור, כאשר בהפעלת שיקול-הדעת מתמודדים, מצד אחד, האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות הליכי השיפוט ויעילותם, ומצד שני ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסוימות כעילה לאיחור במועד, ובצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו הבסיסית של בעל-דין להביא את עניינו להכרעה בבית-המשפט, בבחינת זכות הגישה לערכאות. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל-דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות (ר': ע"א 266/83 עודה נ' טבעוני, פ"ד לט(2) 632, עמ' 634; ע"א 209/70 חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין, פ"ד כה(1) 108, עמ' 112).

6.       למעלה מן הצורך יצוין כי אף עיון בטעמי הבקשה לביטול פסק הבורר גופם, מגלה כי סיכוייהם להתקבל,  גם אילו הותרה הבקשה,  אינם טובים.

כאמור לעיל, המשיבה טוענת כי פסק הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, הקובע כי המשיבה תמכור לחברת גני מודיעין את זכויותיה בשמונה עשר מגרשים שונים, ובכללם גם במגרש הנדון, נוגד את פסק הבוררות, בו נקבע כי "באם לא תועבר קרקע כאמור בסעיף ג', ישקול בית הדין על השבת קרקע 505 לרשות ה"ה יהודה ורחל רוזנברג" (סעיף ד' לפסק הבוררות). המשיבה טוענת כי אין באפשרותה למסור למבקשים קרקע חלופית, משום שלא נותרו עוד מגרשים פנויים, וכי לא יעלה על הדעת כי בית-הדין הרבני יסלק את הגורם שמחזיק בקרקע מבלי שהלה צורף כצד להליך הבוררות.

בענייננו, טענות המבקש בבקשה זו, אף אם עטופות הן באיצטלה של פגיעה בתקנת הציבור, חוסר סמכות או טעות כלשהי, נושאות אופי של טענות המתאימות להתברר בהליך של ערעור ולא בהליך של ביקורת שיפוטית על פסק בוררות על-פי המסגרת שהותוותה לכך בדין.